יואב רוקח פן (47), נולד ללא כפות ידיים ועם זרועות קצרות כתוצאה ממום נדיר. לאחר שעבר בילדותו ניתוחים לבניית אצבעות באמצעים אורטופדיים, שנועדו לסייע לו בתפקוד היומיומי, החל לסבול מכאבים נוירופתיים (עצביים) קשים בידיים, שלא נמצא להם מענה. אחרי עשרות טיפולים שעבר בקנדה, שם הוא מתגורר עם משפחתו כבר למעלה מעשור, מצא את התקווה בישראל - בניתוח חדשני שבוצע באחרונה במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. "אני מרגיש היום מצוין, משהו שבעבר לא האמנתי שאוכל להגיד", סיפר ל-ynet. כך נראה ההליך שאותו עבר:
השתלת קוצבים עצביים שמסייעים בהפחתת כאב כרוני במרכז הרפואי שיבא
(צילום: דוברות שיבא)
יואב מספר שהכאבים החלו לפני כמעט 20 שנה ומאז הלכו והחריפו. "זה כאב משתק. בן אדם לא אמור להרגיש את כל האיברים שלו, אתה לא מרגיש את האף או את האוזן, ואני כל הזמן הייתי מרגיש את הידיים, ברמה מציקה ונוראית".
בעשור האחרון טופל במרפאה לכאב בקנדה הן בתרופות, והן באמצעים פולשניים כגון הזרקות סטרואידים, הקפאת עצבים וטיפול באמצעות גלי רדיו, שעזרו לדבריו רק לתקופה מסוימת. "בשנים האחרונות עברתי כמעט כל סוג אפשרי של טיפול, קונבנציונלי או לא קונבנציונלי, וקיבלתי תרופות במינונים מטורפים - מורפיום בכמויות של בין 5 ל-10 מ"ג בכל פעם. זה עושה אותך זומבי, וזה נורא", הוא מוסיף.
3 צפייה בגלריה
"לקחנו סיכון מחושב". יואב רוקח פן עבר ניתוח השתלת קוצבים עצביים שמסייעים בהפחתת כאב כרוני על ידי ד"ר רות גור בשיבא
(צילום: יאיר שגיא)
למרות המוגבלות עמה נולד, הצליח יואב לשמור על עצמאותו במשך כל חייו - "לימודים, תארים, עבודות נהדרות, רילוקיישן, עשיתי כל מה שאנשים הכי חולמים עליו", הוא מספר ומציין כי למרות המוגבלות הוציא רישיון נהיגה, ואף היה המתנדב הנכה הראשון שיצא לקורס קצינים. אלא שלפני כשנתיים, הפכו הכאבים לבלתי נסבלים, והוא נאלץ לעזוב את עבודתו ולהשקיע את רוב מאמציו במציאת פתרון. "זו תחושה נוראית כי זה כאילו שכל העצמאות שהייתה לך פתאום נעלמת".
יואב רוקח פן: "בשנים האחרונות עברתי כמעט כל סוג אפשרי של טיפול, קונבנציונלי או לא קונבנציונלי, וקיבלתי תרופות במינונים מטורפים - מורפיום בכמויות של בין 5 ל-10 מ"ג בכל פעם. זה עושה אותך זומבי, וזה נורא"
בפברואר האחרון, כמעט במקרה, נתקלה אמו בכתבה שפורסמה ב-ynet על השתלת קוצבים עצביים שמסייעים בהפחתת כאב כרוני על ידי ויסות הפעילות החשמלית בחוט השדרה. על הכתבה הייתה חתומה ד"ר רות גור, מנהלת המרכז לטיפול נוירוכירורגי בכאב במכון הכאב במרכז הרפואי שיבא ומומחית בנוירוכירורגיה ורפואה לשיכוך כאב. "מה שהיה כתוב שם בסופו של דבר לא היה מתאים לי, אבל זה היה פתח ראשוני לפנות לד"ר גור, שבסוף עזרה לנו למצוא את הפתרון", מספר יואב.
השתלת אלקטרודות על עצבים לשליטה בכאב, היא הליך מוכר שמבוצע כבר עשרות שנים אצל חולים שסובלים מכאבים כרוניים קשים, שטיפולים קודמים לא הצליחו לסייע להם. ד"ר רות גור מסבירה כי במקרים אלה, נעשה שימוש בקוצבים שדרתיים שמושתלים בתוך הגוף - והאלקטרודות שלהם מגיעות לחוט השדרה כדי להשתלט על האות החשמלי בחוט ולפוגג את אותות הכאב. "האלקטרודות מייצרות בעצם שדה חשמל בתדרים מסוימים, שמחקים פעילות עצבית ו'מתלבשים' על העצבים הכואבים, ואנחנו משדרים דרך האלקטרודות משהו שממסך את ההולכה הטבעית של הכאב, כלומר אנחנו חוסמים אותו", היא אומרת.
לדבריה, בשנים האחרונות, בזכות התפתחות טכנולוגית, ניתן לבצע את ההשתלות גם על עצבים פריפריים, כלומר עצבים מחוץ לעמוד השדרה, כך למשל בידיים וברגליים. ד"ר גור מסבירה כי לעצבים יש בדרך כלל תוואי ארוך, כך למשל עצב לרגל עובר מחוט השדרה ועד קצה הרגל. "נניח שמישהו נפגע מרסיסים בקרסול, אני יכולה להשתיל את הקוצב בגובה הברך או הירך, רחוק מאותה פציעה, וזה ישפיע. אבל אצל יואב, הפגיעה האנטומית, והניתוחים שעבר לאורך השנים, גרמו לעיוותים לכל אורך מהלכי העצב. אין אדם כמוהו בעולם עם מבנה אנטומי כזה ולכן למרות שהטכנולוגיה קיימת, היינו צריכים להמציא את הגלגל מחדש בניתוח". מי שניתח יחד איתה הוא ד"ר אדריאן גרינפלד, מומחה בהרדמה וברפואה לשיכוך כאב.
"ניתוח שלא נעשה בשום מקום בעולם"
למרות המורכבות, ד"ר גור לא ויתרה, והעלתה בפני יואב אפשרות לניתוח יוצא דופן, בגישה לצומת עצבים מרכזי שעובר מעמוד השדרה הצווארי ליד אזור עצמות הבריח. במהלך הניתוח, האלקטרודה מושתלת על העצב עצמו תחת צפייה בשידור חי בהתקדמות האלקטרודות באולטרסאונד לפי תבנית שתוכננה על סמך MRI שבוצע מראש. ד"ר גור מציינת כי המכשור הוא אלחוטי, כלומר הקוצב נמצא מחוץ לגוף - ואליו מחוברת אנטנה שמונחת על העור ומשדרת לתוך מקלט שנמצא בתוך האלקטרודה. משם האלקטרודה משדרת את האותות החשמליים המנוגדים לאותות החשמליים של עצבי הכאב - לתוך העצב הפגוע. "הניתוח הספציפי הזה לא נעשה בשום מקום בעולם", היא אומרת.
ד"ר רות גור: "אצל יואב, הפגיעה האנטומית, והניתוחים שעבר לאורך השנים, גרמו לעיוותים לכל אורך מהלכי העצב. אין אדם כמוהו בעולם עם מבנה אנטומי כזה ולכן למרות שהטכנולוגיה קיימת, היינו צריכים להמציא את הגלגל מחדש בניתוח"
ד"ר גור מסבירה שהאתגר המרכזי בניתוח טמון בביצועו, בתיכנון מראש ובתחכום שנדרש, וכן בצורך בדיוק מוחלט בהשתלת הקוצב על עצב ספציפי, לנוכח המבנה האנטומי המורכב של יואב. לדבריה, הייתה התלבטות רבה טרם הניתוח. "היו יותר מדי סימני שאלה. ועם זה, לקחנו סיכון מחושב כי זה בהחלט עדיין בתחום היכולות שלנו", היא אומרת.
יואב מספר כי הרופאה שליוותה אותו בקנדה הציעה אמנם גם היא אופציה ניתוחית, אך לדבריו מה שהביא אותו להגיע במיוחד לישראל הייתה הרמה הגבוהה של הרפואה בארץ, וכן זמני ההמתנה הארוכים בקנדה, שעלולים להגיע גם לשלוש שנים. "המרפאה אפילו לא הגיעה ליצור איתי קשר ראשוני, וזה היה בלתי אפשרי לחכות עם זה", סיפר. בהמשך התברר כי הניתוח שהוצע לו בקנדה, כלל לא התאים למקרה האנטומי המיוחד שלו.
"זה מחמיא שהוא הגיע במיוחד אלינו", מוסיפה ד"ר גור. "הוא טופל במרפאת כאב מכובדת, שלא חשבה אפילו להציע לו את זה. זה מוכיח את המצוינות והרמה המקצועית של היחידה שלנו".
יואב עבר לאחרונה את הניתוח בשיבא, בשלב זה בידו הימנית בלבד, וכבר כעת הוא מעיד על הקלה משמעותית בכאבים. "פתאום יש אור", הוא אומר. "מאז הניתוח לא לקחתי שום תרופה נגד כאבים. אם הכאב היה בעבר סביב 9 מתוך 10, היום הוא 1. לא האמנתי שזה יעבוד ברמה הזו, ובטח שלא כל כך מהר, הייתי מאוד סקפטי. במהלך השבוע ומשהו שעברו מאז הניתוח כל הזמן שיכנעתי את עצמי שזה לא עובד, שזו רק אופוריה שלאחר הניתוח. יש פחד גם מהתאכזבות אחרי כל כך הרבה ניסיונות, אבל אחרי שהייתי בביקורת אצל ד"ר גור, היא אמרה לי 'זה לא פלצבו או אופוריה, זה שתל שעובד'".
לדברי ד"ר גור, ההצלחה בניתוח של יואב היא פתח עבור חולים שעד עכשיו קיבלו תשובה שלילית. "זה נותן לנו הבנה שאפשר להשתמש בטכנולוגיה הזו גם בדברים חריגים, שהם לא לפי הספר", היא אומרת.
כאב שמקורו עצבי יכול להתרחש ממגוון סיבות - פציעת קרב, תאונות דרכים, ניתוחים, ואפילו כאבים עצביים בשל פריצת דיסק או דלקת כרונית. ד"ר גור מסבירה כי רפואה לשיכוך כאב, בכל אמצעי, לא יכולה לרפא את הבעיה הבסיסית שגרמה לכאב. "אני לא יכולה להחזיר לאדם יד שכרתו לו או להחזיר לאחור מצב אחרי ניתוח עמוד שדרה. המטרה של רפואה לשיכוך כאב היא לשפר ככל האפשר את איכות החיים של המטופל, אבל אנחנו אף פעם לא יודעים לנבא בוודאות מוחלטת מראש אם זה יעזור, ואם כן, כמה זה יעזור. אנחנו מגדירים הצלחה בהורדה של 40%-50% מהכאב".
